האיגרת אל־העברים
1
1 לפני שנים רבות דיבר אלוהים אל אבותינו באמצעות הנביאים בדרכים שונות, וסיפר להם, שלב אחרי שלב, על תוכניותיו.
2 אך עתה, באחרית הימים, דיבר אלינו אלוהים באמצעות בנו, אשר בידו הפקיד את הכול ועל־ידו ברא את העולם ואת כל אשר בו.
3 בן־האלוהים מקרין את זוהר כבוד האלוהים; הוא צלם תכונותיו של אלוהים, ובכוח דברו הוא נושא את העולם כולו. לאחר שהקריב את עצמו למעננו, כדי לטהר אותנו מחטאינו, עלה בן האלוהים למרומים וישב לימין האלוהים.
4 בזאת הוכיח שהוא בעל חשיבות גדולה מכל המלאכים, ואלוהים אישר עובדה זאת כשהעניק לו את השם: ”בן־אלוהים“ – שם שלא הוענק לאף מלאך!
5 לאיזה מלאך אמר אלוהים אי־פעם: ”בני אתה, אני היום ילדתיך“?, או ”אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן“?
6 כשהציג אלוהים לפני העולם את בנו בכורו, את ישוע המשיח, אמר: ”השתחוו לו כל־מלאכי אלוהים“.
7 ועל המלאכים אלוהים אומר:
”עושה מלאכיו רוחות,
משרתיו אש לוהט“.
8 אך לבנו הוא אומר:
”כסאך, אלוהים, עולם ועד,
שבט מישר שבט מלכותך.
9 אהבת צדק ותשנא רשע,
על כן משחך אלהים אלהיך
שמן ששון מחבריך“.
10 גם במקום אחר אנו מוצאים רמז לעליונותו של הבן:
”אתה, אדוני, לפנים הארץ יסדת,
ומעשה ידיך שמים.
11 המה יאבדו, ואתה תעמד;
וכולם כבגד יבלו.
12 כלבוש תחליפם, ויחלפו.
ואתה הוא ושנותיך לא יתמו“.
13 האם אמר אלוהים אי־פעם לאחד המלאכים את אשר אמר לבנו:
”שב לימיני עד אשית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לרגליך“?
14 לא! כי המלאכים הם רק רוחות שרת, אשר נשלחו לעזור ולהשגיח על העתידים להיוושע.